פינוי פולשים

מה זה פינוי פולשים

פלישה לקרקע היא תופעה רחבה בישראל, הפוגעת בזכויות הקניין של בעלי הקרקע ובאיכות החיים של התושבים בסביבה. פולשים הם אנשים ששוהים בשטח שאינו בבעלותם, ללא הסכמת בעל הנכס. הפלישה יכולה להתרחש בקרקעות חקלאיות, בשטחים פתוחים, בבניינים לא מאוכלסים ובנכסים פרטיים.

ישנן סיבות רבות לפלישה לקרקע, כגון:

• מצוקה כלכלית: אנשים רבים נאלצים לפלוש לקרקע כדי למצוא מקום מגורים או מקום לעסקיהם.
• חוסר מודעות: אנשים רבים לא מודעים לכך שהם פועלים בניגוד לחוק כאשר הם פולשים לקרקע.
• מניעים אחרים: ישנם גם מקרים שבהם אנשים פולשים לקרקע מסיבות פסיכולוגיות או חברתיות.

פינוי פולשים הוא תהליך מורכב ויכול להיות כרוך בקשיים רבים. בעל הקרקע צריך לפנות לבית המשפט כדי לקבל צו פינוי, ולאחר מכן לפעול לביצוע הצו. הפינוי יכול להתבצע על ידי המשטרה או על ידי בעל הקרקע עצמו, באמצעות קבלן פינוי

בישראל קיימים מספר חוקים ותקנות המסדירים את הנושא של פלישה לקרקע. חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי כל מי שפלשה לקרקע יישא באחריות לכך. חוק מניעת החזקה בלתי חוקית במקרקעין, התשנ"א-1991, מסמיך את המשטרה לפנות פולשים משטחים ציבוריים.
בשנים האחרונות, המדינה פועלת באופן נחוש יותר לפינוי פולשים. בשנת 2022, המדינה פינתה כ-10,000 פולשים משטחים ציבוריים.

התמודדות עם תופעת הפלישה לקרקע

• מודעות: חשוב לעורר מודעות לנושא הפלישה לקרקע, כדי שאנשים יהיו מודעים לכך שהם פועלים בניגוד לחוק כאשר הם פולשים לקרקע.
• אכיפה: המדינה צריכה להמשיך לפעול באכיפה נגד פולשים, כדי להרתיע אנשים מלבצע פלישה.
• פתרונות חלופיים: המדינה צריכה למצוא פתרונות חלופיים למצוקה הכלכלית של אנשים, כדי להפחית את הצורך בפלישה לקרקע.

פינוי פולשים הוא תהליך חשוב להגנה על זכויות הקניין של בעלי הקרקע ובאיכות החיים של התושבים בסביבה. על ידי נקיטת צעדים למניעת פלישה לקרקע ולפינוי פולשים, המדינה יכולה להגן על האינטרסים של האזרחים ולהבטיח שימוש נכון בקרקע.

אילו מקרים נחשבים פלישה למקרקעין

על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, פלישה למקרקעין היא כל אדם השוהה בשטח שאינו בבעלותו, ללא הסכמת בעל הנכס. הפלישה יכולה להתרחש בכל סוג של קרקע, כולל קרקעות חקלאיות, שטחים פתוחים, בניינים לא מאוכלסים ונכסים פרטיים.

להלן מספר דוגמאות למקרים שנחשבים פלישה למקרקעין:

• אדם ששוכן בבניין לא מאוכלס ללא הסכמת הבעלים.
• אדם שמקים צריף או מבנה אחר על קרקע חקלאית ללא הסכמת בעל הקרקע.
• אדם שמשתמש בשטח ציבורי, כגון פארק או חוף, ללא הסכמת הרשויות.

חשוב לציין כי לא כל מקרה של שהייה בשטח שאינו בבעלותו נחשב לפלישה. לדוגמה, אם אדם נכנס לשטח ציבורי כדי לטייל או לשבת, הוא אינו נחשב לפולש. עם זאת, אם האדם מתחיל להשתמש בשטח באופן קבוע או לבנות עליו מבנה, הוא עשוי להיחשב לפולש.

בנוסף לחוק המקרקעין, קיימים גם חוקים ותקנות נוספים המסדירים את נושא הפלישה לקרקע. לדוגמה, חוק מניעת החזקה בלתי חוקית במקרקעין, התשנ"א-1991, מסמיך את המשטרה לפנות פולשים משטחים ציבוריים.

כיצד מוגדר בעלים של מקרקעין

על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בעלים של מקרקעין הוא מי שיש לו את הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם.
הבעלות במקרקעין יכולה להינתן בדרך של רכישה, ירושה או מתנה. רכישה יכולה להתבצע באמצעות עסקת מכר, מכירה פומבית או זכייה בהגרלה. ירושה מתבצעת על פי צוואה או בהיעדר צוואה, על פי דין. מתנה ניתנת על ידי אדם אחד לאחר, ללא תמורה.

הבעלות במקרקעין יכולה להיות רשומה בפנקסי המקרקעין (טאבו), אך היא אינה תלויה ברישום. בעלות במקרקעין יכולה להתקיים גם אם היא אינה רשומה בפנקסי המקרקעין.

בעל מקרקעין זכאי להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם. לדוגמה, בעל מקרקעין רשאי לבנות עליהם מבנה, אך הוא חייב לעמוד בתקנות בנייה. בעל מקרקעין רשאי לשכור את המקרקעין לאחר, אך הוא חייב לעמוד בתנאי החוזה.
בעל מקרקעין זכאי להגן על זכויותיו במקרקעין. אם מישהו פולש לקרקע שבבעלותו, הוא רשאי לפנות לבית המשפט כדי לקבל צו פינוי.

סיכום

פלישה לקרקע היא תופעה רחבה בישראל, הפוגעת בזכויות הקניין של בעלי הקרקע ובאיכות החיים של התושבים בסביבה. המדינה פועלת בשנים האחרונות באופן נחוש יותר לפינוי פולשים, אך יש צורך להמשיך במאמצים אלו כדי להתמודד עם התופעה. כמו כן ניתן להתמודד עם תופעה זו עם פינוי שוכר.